הכנס ה-10 של אנ. איי. בים המלח

לכבוד ועדת כנס אנ - איי

הנדון: ארוח כנס אנ - איי

הנני מבקש להדות לכם מעומק הלב על שבחרתם להתארח במלון רויאל ים המלח. לא אסתיר מכם את החששות שהיו לי טרם בואכם למלון, אך לשמחתי חששות אלו התבדו. נהפוך הוא האורחים שהתארחו במלון התנהגו בצורה מופתית וטובה מזו אשר שערנו מלכתכילה.

חשבתי שבמשך האירוע אצתרך לעמוד מול רצף בלתי פוסק של תלונות מצד קהל זה אך לשמחתי התלונות היו מינוריות ורגילות.

במלך הכנס פנתה אלי בתלונה אורחת במלון אשר עובדת כקצינה בשב“ס וביקשה לעבור למלון אחר עקב ההיכרות שלה עם מספר משתתפים ואופי עבודתה, לאחר שאישרתי לה את העזיבה המוקדמת ביקשתי ממנה להמתין עד ליום המוחרת כדי שתבחן שוב את כונתה, אלא שהיא עמדה בתוקף על בקשתה לעזוב בכל מחיר. למחרת בבוקר להפתעתי הרבה הגיעו אלי בני הזוג וטענו כי לאחר חשיבה משותפת החליטו להישאר.

זה הניצחון האישי שלי ושלכם ולמעשה זה מה שלא ישכח מבחינתי.

הכרתי אנשים טובים שטעו בעבר אנשים תומכים ועל כן האירוח שלכם אישרה בי באופן אישי שותפות לגורל משפחותינו, אחינו, ילדינו וקרובינו ואין מי מאיתנו שפתור מקירבה רחוקה לגורל זה.

תודות רבות מגיעות לכל מי שתרם להקמת כנס זה ועל כן לא אנקוב בשמות.

צות המנהלים ואנוכי נשמח מאד לארח אותכם שוב במלון.

בברכת שנה טובה

יוסי אביטל

מנכ“ל מלון רויאל ים המלח

סיפור אישי

למכור הקנדי הזה היו הרבה שנות החלמה עד שהסכים להתמודד עם התנהגותו המכורה בהחלמה.
עכשיו הוא יודע שהוא לא חייב לדבר נקי ולחיות מלוכלך.

מספיק

עם כל מה שנשאר בי זעקתי : " מספיק !". לא יכולתי כבר לספור את הפעמים שאמרתי את זה . בכנות , לא רציתי להשת מש יו תר . ו בכל זאת ניגשתי לכיוון השולחן , לכיוון גורם לכאב שלי . לא רציתי לעשות את הפעולה הזאת , אבל הנה אני , מושיט את היד לקחת עוד מנה.

" לא !" המילים שלי הדהדו בחדר , אבל הייתי לבד .

שמעתי קול חלוש שואל : " אתה רוצה לחיות או למות ? " , ישבתי שם והסתכלתי על מה שנראה כמו אספקה אינסופית של הרס . חשבתי שבטח סוף - סוף אבדה לי שפיות דעתי : מה , באמת שמעתי את המוות נותן לי אולטימטום ? מה , אלוהים דיבר אליי ? הרגשתי שינוי פתאומי . הנשמה שלי , עם מה שהיה כנראה הקמצוץ האחרון של כוח, גררה ותי מוכה וחבול לעבר החיים . זכרונות של הבטחות ריקות מתוכן הציפו אותי , של כל האנשים שאכזבתי ושל כל אלה שפגעתי בהם .

קיוויתי באמת שהפעם זה יהיה אחרת . נעצתי מבט בשעון , והתפללתי לאלוהים שיעזור לי . לבסוף , ב -6:30 בבוקר, הרמתי את הטלפון.

זה היה לפני יותר משבע שנים . הכרתי את האנ - איי בבתי -חולים ובפגישות במרכזי גמילה . היתה לי נפילה קצרה אחרי חמישה וחצי חודשים של נקיון . אחרי זה התנקתי והתחלתי לעבוד את הצעדים , לעשות שירות , שמרתי על קשר עם החונך שלי , והתחלתי ליישם את ההחלמה שלי . חזרתי ללימודים כדי לבנות קריירה , עברתי לעיר אחרת , מצאתי עבודה שאני אוהב , ואני עוב ד בה ע ד היו ם . כבר מ ראשי ת הה ח למה שלי  התחלתי להרגיש שייכות , תקווה ושלווה . אני עדיין אסיר תודה על החיים שאנ -איי עזרה לי להקים . חלפו לבלי שוב הימים האינסופיים של ייאוש , בדידות , חוסר תקווה ובושה.

חוויה מהכנס העולמי

ברצלונה . עודד מיקו ואני טסנו כמה ימים לפני כולם למפגש האידיאם – פורום השליחים האירופיים . ארבעה ימי ישיבות סביב שולחן עם נציגים מ 20 מדינות מרחבי אירופה והסביבה . למחרת הגיענו החלו הפגישות , מ 9 בבוקר עד 6 אחה ' צ . הבדלי המנטליות נעלמים אחרי היום הראשון, כולם באמת כמו משפחה אחת מחוייכת ומתחבקת . אבל מחסום השפה נמצא שם כל הזמן, ועדת תרגום שלמה יושבת לך בתוך הראש במשך ארבעה ימים ארוכים , אחרי יומיים אתה כל כך עייף ובהתחלה לא מבין למה , לוקח זמן להבין שזה התרגום האינסופי שעובר לך בראש על כל מילה שנאמרת . כשהשליחות מאנגליה מדברות, הן לא תמיד זוכרות שביקשו מהן לדבר לאט , ואתה מוצא את עצמך בפול גז של תרגום מהיר מול האנגלית שעפה להן מהפה . ואז, כשאתה חוכך ידיים בהנאה כי הצלחת להבין כל מילה , ניתנת זכות הדיבור לשליח האירי , שם זו כבר אופרה אחרת , אלה המציאו להם אנגלית משלהם , הם מדברים מהר במבטא שנשמע לנו שבור לגמרי .

לחיות רק להיום

יורם, אשקלון

ישנם המון משפטים בתוכנית אנ . איי שאפשר לומר אותם והם נשמעים נדושים מאוד , אולם , כאשר אתה עובר דרכם וחווה אותם , רק אז , אתה יכול להבין את המשמעות העמוקה שלהם . בעוד כחודש וחצי אחגוג 14 שנות ניקיון והחלמה . אך רק היום אני מבין את המשפט הפשוט הזה " לחיות רק להיום ". כל אחד יכול לפרש אותו במספר דרכים , אבל הצד שאליו התחברתי הוא פשוט מאד ועמוק מאד עבורי.

זה שנים שאני עוסק בספורט , הליכות מהירות וריצות , וגם דואג לאכול בצורה מסודרת למדי ונטולת חטיפים וממתקים . דרך זו מסייעת לי לשמור על כושר גופני , להימנע מחלות לב ובעיקר , לא להשמין . אחד הפחדים הגדולים שלי זה שאני לא אצליח לקבל את עצמי כשמן או אפילו שמנמן , ולכן עשיתי כל שביכולתי כדי לא להגיע למצב הזה.

ניסיתי לחיות כספורטאי ולקיים אורח חיים מתאים , וכל זאת לשלב עם מסגרת של עבודה , משפחה , קבוצות , שירות , חונך וחניכים . מצד אחד הייתי מאוד גאה ביכולות שלי להתמיד ולשלב בין כל התחייבויות , ומצד שני חשתי עומס כבד מאוד . חשתי שכל הפעילות הזו יחד עם השמירה על התזונה הנכונה שאני מקיים גורמים לי להפסיק ליהנות מהחיים ! וזה בדיוק ההיפך ממה שהתכנית מציעה לי . חשתי מחנק ועומס ולא כל כך ידעתי איך לנהוג . האם להמשיך בפעילות ? האם להפחית במינון? פחדתי מאוד לאבד את מה שהשגתי עד כה...

החונך שלי , שאף הוא עוסק בספורט , שיתף אותי מניסיונו ואמר שלקבוע ימים לשירות זה טוב ונכון . הרי ה " עקרונות קודמים לאישיות". אולם לקבוע תכניות קבועות וארוכות טווח , מבלי להתחשב בממשות היום וביכולות האישיות שלי , זה לא לחיות את ה ' רק להיום ' . היום אני מבין : " עשה היום , רק את מה שאתה מסוגל . וזה מה שנקרא " לחיות רק להיום ". אז היום אחרי כמעט 14 שנים , לשמחתי , אני מבין את החופש העצום , שהתוכנית מציעה לי וקלטתי את הרעיון הגדול , המסתתר מאחורי משפט קטן . השתחררתי מהכבלים של עצמי , השתחררתי מהפחד . היום אני מרגיש חופשי ומאושר , ומתוך בחירה , הפסקתי להיות אובססיבי בספורט וגם התחלתי לאכול דברים טעימים שמנעתי מעצמי המון זמן . אני חי ונהנה מהחיים, פשוט כך, וזהו חופש עצום.

זה נשמע פשוט וברור וכאילו שאני לא מחדש כאן שום דבר , אבל בעצם המסר הזה הוא לעצמי כי כמו שכתבתי בהתחלה , הייתי צריך לעבור דרך אותו תהליך ארוך וקשה במשך כל אותן 14 שנים בהחלמה כדי להבין משפט כל - כך פשוט:

"לחיות רק להיום". יורם מאשקלון. 

הנאה בהחלמה
האם את/ה מכור/ה מכובד/ת או לא?

בדוק את עצמך:

הקיפו את התשובות הנכונות, נסו לענות בכנות... אנחנו יודעים איפה אתם גרים.